הישרדות 28, פרק 3 - הציץ שהציץ (+ הורדה)

אם נתוודה על האמת, אז הפרק השני / שלישי של הישרדות היה פושר לחלוטין. לא שווה לבזבז עליו יותר מדי מילים. אבל אתם הרי יודעים מה אומרים? תמונה שווה אלף מילים. אז במעמד זה אני מתכבדת להציג בפניכם את הציץ שהציץ!

הורדה: http://kickassunblock.info/survivor-s28e03-hdtv-x264-w4f-ettv-t8844211.html

עמוד הפייסבוק של הבלוג: https://www.facebook.com/pages/הבלוג-של-נטע-מימי/157839277581466

ביקורת: הישרדות 28, פרק 1 - ג'ייטיאה גילתה את הברנדון שבה (+ הורדה)

סדרת הריאליטי המצליחה "הישרדות" יוצאת לדרך בפעם ה28 והפעם בקאגאיאן, שבפיליפינים. 18 מתמודדים חדשים ינסו להתחרות על תואר השורד הנכסף ועל מיליון הדולרים שמתווספים לכבוד הזה. בשונה משנים שעברו, הפעם ההפקה ויתרה על מספר אלמנטים אשר כבר הפכו למסורת ולכאב ראש רציני. בראש ובראשונה אי המתים ירד מן הפרק, כך שאם שורד מודח מן המשחק, אין לו הזדמנות לחזור אליו. והדבר השני והמשמעותי יותר הוא הפסקה של הבאת מתמודדי עבר לתוכנית בפעם השלישית והרביעית בניסיון לצ'פר אותם בדמי כיס וב15 דקות נוספות של תהילה. תודה לאל.

אז העונה התחדשה בחלוקת השורדים לשלושה שבטים: חוכמה, שרירים ויופי. על ההתחלה ביקשו מן השבטים המורכבים משישה מתמודדים לבחור מנהיג לשבט והוא היה אמור לבחור את המתמודד החלש ביותר. על אותו מתמודד "חלש" הוטלה ההחלטה: האם לחפש את אליל החסינות או להעניק שק נוסף של אורז לשבט שלו. מהנקודה הזו ואילך היה ברור שחלוקת השבטים נעשתה בצורה קצת פזיזה. חברי שבט החוכמה שיחקו בכוח ובאגרסיביות שלא היו נחוצים. שבט היופי הפגין כוח מדהים בכך שהוא ניצח שתי משימות במקומות הראשונים. ואילו חברי שבט השרירים התנהלו בצורה יפייפיה אשר מעמידה את כל עניין החלוקה הזו בסימן שאלה אחד גדול.

האירועים אשר התבלטו בפרק היו כאשר המתמודדים ג'ארט וטוני מצאו את האלילים שלהם. ומעל לכך התחוורה העובדה הפשוטה ששבט החכמים אינו כזה מבריק. טאשה תימצתה את זה הכי טוב כשאמרה: "אנחנו חכמים בכל הנוגע לספרים, אבל כשזה מגיע למשחק, אנחנו די טיפשים". ולראיה, לקראת מועצת השבט הראשונה קסנדרה ממש ניגשה אל ג'ייטיאה ואמרה לה שהיא מתכוונת להצביע לה ואז ברוב טיפשותה היא שלחה אותה לנסות ולהפוך את היוצרות. למזלה של ג'ייטיאה, אחד החוקים הלא כתובים של הישרדות הוא "לא ליזום הדחות ב2-3 מועצות הראשונות", כי זה מה שהוביל את דיויד ליציאתו המוקדמת מן המשחק. #Blindside

ולחשוב שלאחר שלושה ימים אנשים ילמדו מהטעות הזו, אבל לא, גארט חשב שהוא כל יכול ופתח פורום פתוח בין חברי השבט שלו שבו הוא הודיע לג'ייטיאה שהיא מודחת בגלל הביצועים החלשים שלה במשימת החסינות השניה. חוק נוסף לא כתוב בהישרדות הוא - "אל תגלה למישהו שהוא מודח בפני כולם". דבר זה גרם לתאונת שרשרת שבה קרו שני דברים: ג'ייטיאה גילתה את הברנדון שבה ושפכה את האורז אל תוך המדורה, ולאטאשה החליטה שהיא משחקת את המשחק הזה ויהי מה. האמת שהיא לא הייתה צריכה לעשות הרבה משום שהאגו של גארט היה בעוכריו. הוא לא הביא את אליל החסינות שלו אל המועצה, הוא חשף את הברית שלו בפני כולם והוא זרק את קסנדרה מתחת לאוטובוס כשהוא שיקר על כך שהיא פנתה אליו בהצעה לברית. ולחשוב שהבן אדם משחק פוקר וקורא אנשים למחייתו. #2Blindside

מאיך שזה מסתמן, העונה הולכת להיות חזקה במיוחד. טוני מתגלה בתור ראסל 2 עם בקתת המרגל שלו, מורגן עוד תסובב (ותעמיד) הרבה איברים גבריים, ומאוד קשה לראות כיצד קליפורד ימצא את עצמו מחוץ למשחק הזה לאור מידת החביבות שלו. אם אתם שואלים לדעתי, אז נכון לעכשיו הפייבוריטית שלי היא ג'ייטיאה, היא שרדה שתי הדחות וכל מי שיצא נגדה מצא את עצמו מחוץ למשחק. אפילו המנחה ג'ף פרובסט רווי הניסיון לא ידע איך לעכל זאת ומלמל שטות על כך שזה השבט המוזר ביותר שהוא ראה אי פעם. #3Blindside

הורדה: http://extratorrent.cc/torrent_download/3453422/Survivor+S28E01+HDTV+x264-W4F+%5Beztv%5D.torrent

עמוד הפייסבוק של הבלוג: https://www.facebook.com/pages/הבלוג-של-נטע-מימי/157839277581466

פאנץ' ליינרס? יותר כמו ה-פח ליינרס!

בעידן שבו הפקות שלמות עוברות מן המסך הקטן לאינטרנט, אי אפשר שלא לשאול מה לעזאזל חושבים חברי הפאנץ' ליינרס? ההחלטה האחרונה שלהם הייתה להעביר את העונה השלישית של התוכנית לשידור בטלוויזיה.

אמש (חמישי) הייתה אמורה להיות משודרת תוכנית ה"פאנץ' ליינרס" בערוץ "אגו טוטאל". למי שלא יודע, מדובר בתוכנית פאנל העוסקת בתחום ההאבקות הבידורית. סוג של תשובה אינטרנטית ל"יציע הספורט". עד כה היו לתוכנית שתי עונות ששודרו באינטרנט וכעת מסתמן שהיא תשודר על גבי המסך הקטן.

מבחינת יודעי דבר, מדובר בחוסר הבנה מוחלט של הקהל שצופה בתוכנית. הרי מדובר בפלח שוק אשר כבר אינו צופה בטלוויזיה ומעביר את רוב זמנו בצפייה בתכנים דרך האינטרנט. אותו קהל אוהב לצפות בתוכניות האהובות עליו בזמן שלו, בחינם ועם האפשרות לעשות FF (העבר קדימה).

אז מי האדיוט שמצפה מילדים לשבת מול מסך הטלוויזיה בשעה קבועה ולצפות בערוץ שהם יצטרכו להזמין במיוחד? וזה לא שהערוץ מציע בין היתר את תוכנית ההאבקות RAW, זו שהפאנץ' ליינרס תסקר בכל שבוע, לא, את זה הצופים יצטרכו למצוא בכוחות עצמם במקומות אחרים לגמרי.

את התשובה לכך חברי הפאנץ' ליינרס מציעים בשידור התוכנית באינטרנט כשבוע לאחר מכן. באותה נימה, אפשר יהיה לספר רק עכשיו שכוכב ההאבקות פאנק עזב את WWE. שני הדברים יהיו כאמור חדשות של שבוע שעבר, ומכאן שאין להם רלוונטיות לנושא.

אפילו הWWE עושים צעד הפוך. לפני זמן מה נפל דבר בעולם ההאבקות וארגון הWWE החליט להשיק את הנטוורק שלהם, רשת מקוונת של שידורים אינטרנטיים המסוגלת לספק כמעט כל תוכן על עולם ההאבקות. זו החלטה שבאה מתוך הבנה מלאה שהעולם נהיה דיגיטלי יותר וקהל הצופים של התוכנית כבר אינו פוקד את הסלונים וצופה בתוכנית דרך הטלוויזיה, אלא הוא נמצא בחדרים והוא מזפזפ בתוכנית דרך האינטרנט.

אבל אל תטרידו את חברי הפאנץ' ליינרס בזה. הם מאמינים שהם עולים כיתה ושזה הצעד הבא שלהם בדרך לחשיפה. זה יכל להיות נכון אלמלא התוכנית שלהם בוטלה ברגע האחרון ונדחתה ליום ראשון. דבר שלא היה קורה להם אילו היו נשארים ברשת. וכך ניתן לסכם שהם אולי חזקים בדיבורים, אבל הם די טמבלים בכל אספקט אחר.

עוד לבנה בחומה

We don't need no education

We dont need no thought control

No dark sarcasm in the classroom

Teachers leave them kids alone

Hey! Teachers! Leave them kids alone!

All in all it's just another brick in the wall.

All in all you're just another brick in the wall.

מילות השיר המאלף של להקת ה"פינק פלויד" הפכו להמנון בשנות השמונים של המאה הקודמת. אך לא בטוח שלהיט זה נשאר רלוונטי לימינו אנו. בשיר, המורים מתוארים כבריונים אשר הושמו בבתי הספר כדי ליצור לעג כלפי התלמידים. התלמידים מצד שני, מוצגים כפס ייצור של ישות אחת, מחשבה אחת וסבל אחד.

בימים אלה אני עובדת כמשגיחה בבחינות בגרות לתלמידי תיכון. אל תשפטו אותי, בחורה צריכה להתפרנס ממשהו. המציאות שנחשפת בכיתות ישראל של 2014 היא קודרת מאוד. המצב התהפך. אלו התלמידים אשר הפכו להיות מפלצות שמשליטות טרור על המורים בפרט ועל בית הספר בכלל. האלימות גוברת, הידע בשפל והפתרון לא נראה באופק.

אגיד לכם את האמת, לא הייתי תלמידה מבריקה. רוב שנות הלימוד שלי בתיכון הוגדרתי כ"פריקית, אאוט-סיידרית, ילדת אימו", אבל למרות הכל, ידעתי את המסגרת שאני נמצאת בה וכיבדתי אותה. כשכתבו לי ביסודי מכתב להורים, השתנתי במכנסיים. כשנתנו לי נכשל, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. וכשמורה צעקה עלי, הורדתי את המבט והתפללתי שתעבור הסערה. מעולם לא חשבתי לקחת את שעון הקיר של הכיתה ולנפץ לה אותו על הראש.

מצד שני, תלמידי תיכון כיום מגיעים בשלל סוגים וגוונים. היום לדוגמה נערך מבחן הבגרות בספרות. בזמנו אמרו לנו לקרוא את ה"תפסן בשדה שיפון", "המלט", וכיוצא בזה. היום הטקסטים הם מעט יותר עדכניים, כדוגמת: "משחקי הרעב", שירת ביאליק וכיוצא בזה. את זה אני לא שופטת. אבל התלמידים לא יודעים דבר. רק היום פסלתי שני תלמידים אשר נתפסו עם הסמארטפונים שלהם ביד בזמן המבחן. זו לא התנהגות של אנשים שבקיאים בחומר.

אני לא יודעת איך יראה העתיד של המדינה שלנו אם זה דור ההמשך. במיוחד לאור העובדה שההצעות של משרד החינוך ושי פירון עוד עשויות להקל על התלמידים ולהפוך אותם למפגרים עוד יותר. על כל מקרה, אני בהחלט מקווה שההמנון הבא שיכתב על דור תלמידי התיכון יהיה דומה יותר ל"געגועים לבית הספר", מאשר ל"Gangster's Paradise".

נטע מימי מוזכרת באתר Mynet

[בתמונה: מאסטרס מימין וקרליטו משמאל]

Mynet פרסמו כתבה על המתאבק הערבי שיביא את ה-WWE לישראל. בכתבה מסופר כיצד הסוס הערבי מתכנן להביא לארץ מתאבקים כמו כריס מאסטרס, קרליטו ואחד נוסף שזהותו טרם ידועה. בכתבה הזו טרחו לציין גם את הפיוד בין AWO לIPWA וציטטו קטע מרשומה שכתבתי ב19 בספטמבר 2013. להלן הקטע המדובר:

בארגונו של רויף היו כאלו שנשמע חריפים יותר כלפי אל-חי והארגון שלו. "אני הייתי בעד להעיף אותו מהתחלה, אבל גרי לא רצה", אמר בזמנו דורון דגני, מנהל האימונים של IPWA לנטע מימי, בעלת בלוג העוסק בעולם ההיאבקות. בראיון הזה הוא קרא להחרים את אל-חי ואת ארגונו בגלל ראיון שהעניק האחרון לערוץ המזרח התיכון, ראיון שבו, לדברי דגני, הציג אל-חי את ארגונו כ"ארגון פלסטיני-ערבי שמקורו בפלסטין".

לכתבה המלאה: http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4475226,00.html

IPWA VS AWO / נטע מימי

עולם ההאבקות בנוי ברובו מפיודים מבוימים. פיוד לפי ההגדרה הוא ויכוח, מריבה או מלחמה בין שני גופים, צדדים או אנשים. פיודים מתחילים כאשר צד אחד רואה את עצמו כמי שהותקף על ידי הצד השני. דבר זה גורר בדרך כלל פעולת תגמול, מה שיוצר מחלוקת המונעת ממעגל הולך וחוזר של תגובות אלימות משני הצדדים. לצד זה, ההווי הישראלי מורכב גם הוא מקבוצות חברתיות המנוגדות אחת לשנייה: דתיים וחילוניים, יהודים וערבים, נשים וגברים, עשירים ועניים. מה לדעתכם יקרה כאשר שני עולמות אלה יפגשו?

בסצנת ההאבקות המקומית פועלות כיום שתי ליגות: IPWA וAWO. לאחרונה מנהל האימונים של הIPWA, דורון דגני, קרא להחרים את ארגון הAWO ואת המייסד שלו – מהראן עבד אלחי, על התבטאויות שנתן בראיון לערוץ המזרח התיכון. לטענת דגני, הAWO הציג את עצמו כארגון פלסטיני-ערבי, עם מתאבקים מהמגזר הערבי, שמקורו בפלסטין. כשדיברתי עם דורון דגני על המקרה, הוא תיאר כיצד הIPWA עזרו למהראן להתאמן, ולהכיר את עולם ההאבקות. לדבריו של דגני, מההתחלה הוא לא סמך על מהראן: "אני הייתי בעד להעיף אותו, אבל גרי לא רצה. אבל אני ידעתי מאז ומתמיד שמהראן הוא נוכל, שקרן ודו פרצופי".

לאישומים האלה מייסד AWO, מהראן עבד אלחי, לא מעוניין להגיב. לדעתו, יש ארגון אחד פעיל בארץ וזה הארגון שלו. "אני התחלתי להתאמן לפני שלוש שנים ומההתחלה כולם ידעו שיש לי מטרה אחת ברורה – להקים ארגון משלי. אני לא מכחיש את העובדה שלולא גרי, לא היה היום AWO". עם זאת, הוא לא מעוניין להגיב להאשמות נגדו ואומר שהוא מתעסק בהאבקות בלבד וזה כל מה שמעניין אותו.

אבל בעיני דורון דגני ורבים אחרים, אין אפשרות לסליחה. את ההוכחה לכך ניתן היה לראות בדיון לוהט שלקח מקום לפני זמן מה בקבוצת הפייסבוק של "קהילת ההאבקות של ישראל", שם התפלגה הקהילה לגזרים. מאז ולמרות שהספיקו למחוק את הפיוד המציאותי הזה מעל דפי הפייסבוק, דעותיהם של האנשים רחוקות מלהישכח. "אני חושב שאי אפשר להתווכח על זה", דורון דגני מספר על האמת שלו, "אדם ששולל את קיומה של המדינה, אין לו זכות קיום בעצמו, נקודה".

מי הוא באמת הפנים של הWWE?

צופי האבקות אשר עוקבים אחרי תוכניות RAW יכולים לספר על סטוריליין חדש העוסק בנושא "הפנים של WWE". העניין הוא שלאחר שג'ון סינה נפצע במרפק וכמעט ונשלף מן הקארד של Summer Slam, היה על הנהלת הארגון לחשוב על מישהו אחר אשר ימלא את הנעליים הגדולות הללו. ההחלטה הייתה לתת למתאבק דניאל בריאן את הבמה. הוא השיג נצחון נקי על ג'ון סינה באירוע הגדול של הקיץ, ומיד לאחר מכן פתח במירוץ אחר חגורת ההאבקות שנלקחה ממנו על ידי רנדי אורטון וטריפל אייץ' חמש דקות לאחר שהשיג אותה.

ההסבר מאחורי הדפיקה הזו הוא פשוט; הנהלת WWE אינה חושבת שמישהו במימדים של דניאל בריאן, עם המראה השעיר שלו, וההיסטוריה הבעייתית שלו, יכול להיות הפנים של הארגון. להחלטה הזו שותפים יו"ר ומנכ"ל הארגון - ווינס מקמהאן, מנהל התפעול הראשי - טריפל אייץ', וסגנית המנכ"ל - סטפני מקמהאן. לדעתם, הפנים של הארגון יכול להתגלם באדם אחד בלבד והוא אלוף הWWE המכהן - רנדי אורטון. וכאן עולה השאלה: אז למה זה לא יוצא לפועל?

אסביר את עצמי - כשג'ון סינה אחז בתואר "הפנים של הWWE", הוא קיבל את מלוא החשיפה. הוא זה שהלך לעמותת "הגשם משאלה" ושימח ילדים קטנים, הוא זה שנסע למקומות נידחים ברחבי העולם והצטלם עם חיילי ארה"ב והוא זה שקיבל את מיקום המיין אבנט בקארד, גם כאשר הוא לא היה האלוף המכהן (ע"ע ג'ון סינה נגד קיין - קרב אמבולנס באירוע Elimination Chamber, כאשר האלוף דאז - CM פאנק - פתח את האירוע בקרב הדחות). 

כיום, כאשר בוחנים את מיקומו של רנדי אורטון בקארד, ניתן לגלות שהקרבות שלו ממוקמים במקום הרביעי, בחשיבות נמוכה יותר מקרב הנשים שנערך בתוכנית, נתון מדהים עקב העובדה שהקרב שלו "סיים" את הקריירה של אחד בשם קודי רודס (אחיו של גולדאסט ובנו של דאסטי רודס). לא בדיוק המיקום המצופה מהפנים של הארגון. 

אך לא הסתפקתי רק בזה ובדקתי את אתר הWWE, שם גיליתי שהפנים של הארגון לא מופיע אפילו בכתבה אחת בעמוד הראשי. הוא אפילו אינו מופיע בתור אחד המתאבקים הבולטים בFooter של האתר (חלקו התחתון של עמוד האינטרנט שבדרך כלל מרכז לינקים מרכזיים לכל הדברים החשובים שהאתר יכול להציע). במקומו מופיעים שלושה מתאבקים: ג'ון סינה, אנדרטייקר וCM פאנק. כלומר, שני מתאבקים לא פעילים ומתאבק אחר שהפסיד כל אירוע PPV מאז שהוא היה אלוף (הפסד לרוק ברויאל ראמבל, הפסד לאנדרטייקר ברסלמניה, הפסד לרנדי אורטון בMITB, הפסד לברוק לסנר בסאמר סלאם).

מצד שני, מי שכן מקבל את כל החשיפה הזו הוא בכלל לא מתאבק. בRAW של 27.8.12 פנה טריפל אייץ' אל קהל האוהדים בהודעה דרמטית ובישר על פרישתו מן הזירה. מאז ובאופן לא מפתיע, הוא לא מפסיק להופיע. ולראיה, הוא מיקם את עצמו בהתחלת ובסוף כל תוכנית. הוא קיבץ סביבו את כל הרוסטר של WWE אשר יעמדו ברמפה בכל קרב שהוא נלחם בו. הוא קובר באופן סיסטמטי את דניאל בריאן, הבחור בעל הפופולריות הגבוהה ביותר בארגון (עיין גם בערך CM פאנק וזאק ריידר בזמנם) והוא אפילו השתלט על אתר WWE עם לא פחות משש הופעות בדף הראשי. 

את התרחשויות אלה הWWE פותרים באמרה "זה מה שטוב לעסקים", אבל בעסקים כמו בעסקים, צריך לפעמים לקחת סיכון. אולי זה לא יצליח בפעם הראשונה ואולי זה לא ילך כמו שצריך בפעם השניה, אבל כשזה יקרה, זה יהיה הדבר הכי טוב לכל הצדדים המעורבים. כך למשל נולדו שמות כמו סטון קולד סטיב אוסטין. בהעדר חוש עסקי טוב, יכול להיווצר מצב שבו נקברים להם כשרונות צעירים אשר יכלו להביא את הארגון למקום טוב יותר, מוצלח יותר, מרוויח יותר. כי בינתיים "הפנים של הWWE" הם לא יותר מאף ואגו שעושים תחרות למי יש גדול יותר.

- - - - -

הכתבה נכתבה במסגרת תחרות כתיבה שמריץ אתר PWI בניסיון למצוא כתבים חדשים:
https://www.facebook.com/pwi.co.il/posts/558234504243912

ביקורת סרט "פארק היורה" בתלת מימד / נטע מימי

"פארק היורה" הוא סרט הרפתקאות בדיוני בבימויו של סטיבן ספילברג משנת 1993, המבוסס על ספר באותו שם מאת מייקל קרייטון. עלילת הסרט מתמקדת באי הבדיוני הנקרא איסלה נובלר, שבו קבוצת מדענים מומחים להנדסה גנטית, בראשותו של מיליונר שאפתן הקימו פארק שעשועים של דינוזאורים משובטים מעידן המזוזואיקון. קבוצת חוקרים מוזמנת לבדוק את בטיחות ואמינות הפארק לפני פתיחתו לקהל הרחב, אך בזמן ביקורם הדינוזאורים יוצאים לחופשי, על כל מה שמשתמע מכך.

לאחרונה הסרט חגג 20 שנה לצאתו והוא הופץ מחדש בטכנולוגיית תלת מימד. אני צפיתי בסרט ואני יכולה להגיד לכם שבניגוד לדינוזאורים, הסרט שרד את מבחן הזמן. נקודה אחת אשר מבהירה את זה היא שאנחנו לא יכולים לדמיין דינוזאורים באופן אחר מזה המוצג בסרט. חשבו על זה לרגע ותנסו לדמיין דינוזאור בראש שלכם. האם אתם מסוגלים לחשוב על משהו אחר מלבד היצורים המוצגים בסרט? לא. אתם יודעים למה? כי הסרט כבר הפך לקאלט, והדימויים שבו הפכו לממים תרבותיים.

דבר נוסף ששרד את מבחן הזמן הוא הפסקול של הסרט, בניצוחו של ג'ון ויליאמס. אם יש דבר אחד שסרטיו של סטיבן ספליברג ידועים על פיו זו המוסיקה של זוכה חמש פרסי האוסקר לאקדמיה לקולנוע. ואם אתם שומרים תוצאה, ויליאמס היה מועמד ל47 פסלונים כאלה. וזה לא פשוט לרגש עם מוסיקה שנועדה להיות האבן התומכת של סרט אימה. אבל אל תתנו לי לספר לכם עד כמה היא טובה, אתם מוזמנים לשמוע אותה ולשפוט בעצמיכם.

הסרט הזה הקדים את זמנו. היום אנחנו רואים את הארי פוטר נלחם בוולדמורט ולרובינו האפקטים הויזואליים הם לא עניין של מה בכך. "פארק היורה" המציא את המושג טרילוגיה עוד לפני שהרעיון ל"דמדומים" נולד. ואם עדיין לא הבנתם, אריאנה ריצ'ארדס (שמגלמת את לקס מארפי בסרט) יכלה בקלות להיות מודל לחיקוי לבנות נוער כיום, בדיוק כמו קטניס אוורדין עם "משחקי הרעב" שלה.

לאחרונה אני רואה שאולפני הקולנוע מנסים את מלוא כוחם כדי להביא את הצופים לראות סרטים בדיוניים, "מלחמת העולמות Z", "איש הפלדה", ו"פסיפיק רים" הם רק חלק מהרשימה, אבל רובם המוחץ נוחל מפלה עוד בסיבוב הראשון שלהם כשזה מגיע לתחרות מול סרטים אחרים. ההבדל בין "פארק היורה" לכל השאר הוא לא בעובדה שזהו סרט בבימויו של סטיבן שפילברג, וגם לא בכך שמדובר בהרפתקה אל זמנית, אלא בנקודה שאתה עדיין בחיים כשהם מתחילים לאכול אותך!

דונה פוטרה מעבודתה :(

לא רואים הרבה כאלה, אבל כאשר אחת מהן מופיעה על גבי מסך הטלוויזיה, היא נחקקת עמוק בתוך הלב שלי. אני מדברת כמובן על דמויות נשיות חזקות. היום אני רוצה לדבר איתכם על דונה, דונה היא אחת הדמויות בסדרת הדרמה "חליפות" והיא מגולמת על ידי שרה רפרטי. ומה כל כך מיוחד בה, אתם שואלים. ובכן, היא אחת המוחות האיימתניים ביותר בחברת "פירסון הרדמן", היא מהירת תפיסה, שנונה כתער, מצחיקה, שחקנית תאטרון מבוזבזת ואין דבר במשרד שהיא אינה יודעת, והיא אינה מפחדת להשתמש בכוח שלה על מנת להתאים את הסיטואציה לצרכיה.

הדבר היפה בדונה, בניגוד לדמויות המרכזיות של הארווי ספקטור ומייק רוס, שהיא אותנטית, היא דמות מן החיים. הם בניגוד אליה מוקרצים מהחומר שנמצא אך ורק בסדרות טלוויזיה. מדובר באותם גברים אכזריים, רצחניים, צמאי דם שהיו מוכנים לקבור את סבתא שלהם רק כדי לנצח במערכה. דרך אגב ובלי שום קשר, הסיפור עם הסבתא אכן קרה בסדרה.

ובכלל, נראה שאין יותר מדי דמויות שדומות לדונה על גבי מסך הטלוויזיה, היא משתמשת בשפה מבדרת יותר מכולם, יש לה את העורך דין הכי קטלני בעיר בכיס הקטן שלה, ורק אלוהים יודע למה משמש פותח קופסאות השימורים שהיא מחזיקה במגירה. ובכל זאת, יש משהו עמוק יותר מתחת לשטח. בניגוד לדמויות אחרות בסדרה שקו העלילה נוטה לספר את סיפורן בצורה פלקטית, הדמות של דונה עמוקה יותר. האם היא מאוהבת בהארווי? למה אין לה זוגיות? ולמה לעזאזל היא לא עורכת דין אם היא כל כך מבריקה? יש לי הרבה שאלות אבל נראה שכבר לא אזכה לקבל תשובה עליהן. היום ראיתי שהיא פוטרה. ההפסד כולו שלי.

התגעגעתם אלי?

פעם הייתי בקורס לכתיבה ומה שלמדתי שם זה שכל מה שאנחנו כותבים בשורות הראשונות זה ערימה של שטויות, ושיש למחוק אותן. קצת כמו החימום של הגרון לפני שירה. זה כבר שעתיים וחצי שאני מוחקת את כל מה שאני כותבת. אפשר להבין שעבר הרבה מאוד זמן מאז שכתבתי משהו לאחרונה. אולי בכלל אני לא צריכה לעשות את זה, אבל משהו בי ממשיך לכתוב את המילים הללו שמופיעות על גבי מסך המחשב שלכם, אז תסבלו ביחד איתי. אוקי?

אז בשעתיים פלוס האלה שעברו הסתכלתי מסביב וגיליתי שכל מי שקראתי מאז הפעם האחרונה שהייתי בלוגרית סגר את הבאסטה: תושב חוץ אינו מעדכן את הבלוג שלו, עומרי חיון מקבץ נדבות, אריאלה פיקסלר אלון כנראה דואגת יותר לבריאות שלה וכך גם כל השאר. אולי עידן הבלוגים בכלל עבר מן העולם ואני עייפה מכדי להבין את זה. היום מה שהולך חזק זה Vלוג ביוטיוב. כלומר, לשים את הפרצוף שלך מול מצלמה, למרוח אותו עם 2 טון איפור, להציב 5 זרקורי אור על מנת להסתיר את פצעי הבגרות, ואתה מוכן. אולי זה עובד אצל אחרים, אני עדיין לא בשלב הזה.

על כל מקרה, אתם בטח שואלים את עצמיכם "מה מטרת הרשומה הזו?" ובכן, אני לא ממש בטוחה שאני יכולה לענות לכם על זה. לאחרונה קרו לי הרבה דברים; הייתי בחתונות, סיימתי מערכת יחסים, אפילו קניתי מלתחת לבוש חדשה, ועדיין אני מרגישה כאילו כל זה הוא לא יותר מסתם שלב מעבר המכין אותי למשהו גדול יותר. האם הכתיבה המחודשת היא הדבר הבא? אני בספק. אני כותבת מאז שאני זוכרת את עצמי ומעולם לא קיבלתי הצעות קידום מן המערכת. אנשים מסתבר לא אוהבים לראות נשים חזקות. מי שכן אהב אותי ורצה בטובתי הם הקהל ולהם כאמור אין שום החלטה בנושא הקידום שלי במערכת.

אז למה החלטתי לכתוב? אלוהים יודע שבתפוז זה לא עבד, בנענע זה לא הוביל לשום מקום, אז למה לפתוח עוד בלוג ולהכין את עצמי לעוד אכזבה? ובכן, גם לזה אין לי תשובה. אבל אני יודעת שהאצבעות שלי ייחלו לרגע שבו הם יוכלו להיות מונחות על המקלדת, כי מסתבר שהן לא יכולות להפסיק להקליד. זה קצת כמו כאשר אתרי הכרויות קופצים לך כל הזמן על המסך, וזה כאילו המחשב מאשים אותך בהיותך רווק. אז זה ככה איתי ועם כתיבה. אני לא יודעת אם יעבור יום, חודש או שנה עד שאכתוב שוב, אבל לפחות עשיתי צעד ראשון. עכשיו תורכם; התגעגעתם אלי?